להתמודד דרך המשחק- ריפוי רגשי באמצעות משחק מבוכים ודרקונים

דניאל לא רוצה לדבר על כך שאבא שלו נפטר. אימו מספרת שהוא מסתגר, נמנע ממפגשים חברתיים ולא מדבר על מה שהוא מרגיש. כלפי חוץ הוא משדר חוזק, אבל היא מרגישה שמבפנים הוא כואב ולא יודעת כיצד להגיע אליו.

כשהוא הגיע אלי בפעם הראשונה, יכולתי לחוש את הריחוק שלו. הוא מיעט לדבר או להסתכל בעיניים. ברור לי שאין טעם להיכנס לשיחות, אלא למצוא דרך אחרת להגיע אליו.

פתחתי את קופסת המיניאטורות ואמרתי: "אני חושב שאני אשחק לוחם קשת," תוך כדי שאני מוציא את אחת המיניאטורות, "את מי אתה בוחר?" דניאל הוציא את דמות המכשף והניח אותה במרחק מסוים מהדמות שלי. עדיין שקט.

אחזתי בדמות שלי, שיניתי מעט את הקול ואמרתי: "אני שומע רחש מכיוון השיחים... אתה חושב שזה מסוכן?" דניאל הסתכל לכיוון שהצבעתי עליו, לרגע חשב, ואז אחז בדמות שלו ואמר בשקט: "אני לא יודע..." "אני דורך את הקשת ליתר ביטחון," אמרתי בקול קצת דרמטי. אחרי רגע, חזרתי לקול הרגיל שלי ושאלתי את דניאל: "איזה קסמים המכשף שלך יודע?" דניאל הסתכל שוב על הדמות שלו, חשב לרגע, ואז ענה במהירות ובביטחון: "הוא יודע קסם ריפוי וקסם אש." שמתי לב שהוא מזדקף מעט בכיסא.

המשחק מאפשר לי ולדניאל להתחבר. בבחירות בדמויות, אנחנו חושפים משהו מהעולם הפנימי שלנו. אני חושב לעצמי שהבחירה שלו במכשף יכולה לסמל רצון להשפיע, לשנות דברים באופן קסום. אני שואל את עצמי: מה המכשף רוצה לשרוף? מה הוא רוצה לרפא? אני שומר את המחשבות האלה לעצמי בשלב זה וממשיך במשחק, מאפשר לדניאל להתבטא בקצב שלו.

אני מקרב שוב את קופסת המיניאטורות ואומר: "מעניין איזה אויב מתחבא שם בשיחים," מסתכל לרגע קל על דניאל, כדי לרמוז לו שהוא יכול לבחור. דניאל מביט בקופסה. לאחר רגע של שקט, הוא מושיט יד ובוחר דמות של זאב גדול. "זה זאב אפור," הוא אומר בשקט, "הוא מתקרב בשקט בין העצים." "Oh my god," אני אומר בחיוך, "חששתי שתבחר בזאב האפור." אני אוחז שוב במיניאטורה של הקשת ואומר: "אני מותח את הקשת ויורה חץ." אני לוקח קוביה, מגלגל אותה, נותן לדניאל לראות את התוצאה: "החץ שלי נורה במהירות, אבל... הוא פוגע רק באחד הענפים. עכשיו הזאב ממשיך להתקרב. מה המכשף שלך עושה?" אני מחכה לראות איך הוא יגיב, נותן לו את הזמן להיכנס לפעולה דרך הדמות שלו.

"כדור אש!" דניאל אומר, תוך כדי שהוא אוחז במיניאטורה של המכשף. הוא לוקח את הקוביה ושואל: "לגלגל?"

הקוביה מכניסה אלמנט של ריגוש, הפתעה ואי-ודאות למשחק. זהו רגע שבו דניאל מרגיש את המתח, את הסיכון. התוצאה לא ידועה.

דניאל הגיע אלי סגור ומרוחק. המשחק וההרפתקה אפשרו לנו לבנות בהדרגה גשר בינינו, דרך דמויות וסיטואציות דמיוניות. הוא לא היה חייב לדבר ישירות על רגשותיו, אלא התחבר רגשית דרך הפעולות והבחירות שביצע במשחק.

המשחק יצר מרחב שבו דניאל התחיל לחשוף את עולמו הפנימי – הבחירה במכשף וההתנהלות הזהירה מול הזאב נתנו הצצה ראשונית לרגשותיו. דרך המשחק, התאפשר לנו לגשת לעולם הפנימי של דניאל, להבין את החששות והכמיהות שלו מבלי להעמיס עליו בשאלות ישירות.

בנוסף, המשחק אפשר לו לבחור אחרת – הוא הצליח לעצור את הקשת מלהתקדם, להחליט מתי לתקוף ומתי לסגת. זה מרחב שבו הוא יכול לשקף לעצמו את הבחירות שהוא עושה, לבדוק אותן, ולנסות דרכי פעולה חדשות במרחב בטוח.