top of page

כשהוא מבזבז...

כבר כמה ימים שהבן שלי מבקש ממני עזרה לקנות משהו באי-ביי

והאמת היא שהכי לא בא לי.

בכל פעם שהוא מבקש ממני אני מרגיש כאילו כל הכוחות צונחים ממני ואני פשוט לא רוצה ושוב ושוב אני דוחה אותו.

היום כשזה שוב קרה נשארתי עם תחושה ממש גרועה,

שאני דחיין, מאכזב אותו ולא עומד במילה שלי.

====

מאוחר יותר כשהלכנו לטייל, הוא שאל אותי, אבא למה אתה לא רוצה לעזור לי לקנות את זה?

לרגע, רציתי לומר לו- אני רוצה פשוט לא הייתי פנוי,

אבל פתאום קלטתי שהוא צודק.

אני לא רוצה.

אחרת כבר מזמן הייתי מתפנה לזה.

====

אז אמרתי לו תקשיב אתה צודק. אני באמת לא רוצה.

ואני מנסה להבין בעצמי למה.

ונתתי לשאלה להדהד קצת בתוכי.

ותוך כדי שאנחנו הולכים בשתיקה, הסתכלתי עליו, על הילד שלי והרגשתי כמה שאכפת לי ממנו וכמה בא לי להיות האבא הזה שאומר כן לילד שלו, שפותח דלתות שמאפשר ועל ידי זה מעצים אותו,

אבל דווקא במקרה הזה אני מרגיש התנגדות, וזה כי הקנייה הזו נראית לי בזבזנית, סתמית וחסרת ערך וממש קשה להיות חלק מזה.

====

ולכן זה לא שאני דחיין פשוט קשה לי לעשות עם הבן שלי משהו שלא מתואם עם עולם הערכים שלי.

דווקא כי אכפת לי ממנו.

====

והחלטתי פשוט לשתף אותו בחשש שלי שהוא יקנה דברים שנתפסים בעיני כלא משמעותיים. ודברנו על זה. על כמה קל היום לקנות דברים וכמה שפע יש, שזה גם נפלא וגם מבלבל...

שוחחנו בפתיחות, התעניינתי בדעתו וגם אמרתי את דעתי.

וכשסיימנו לשוחח הרגשתי מאוד קל. הרגשתי שאני סומך עליו, שהוא מאוד חכם ומדויק עם עצמו וגם הרגשתי שביטאתי את מה שחשוב לי לומר לו.

הרגשתי שעכשיו מאוד קל לי לעזור לו עם הקנייה.

====

חלק מהמהות של להיות הורה חונך זה לפתוח דלתות עבוד ילדינו, לאפשר להם לחקור את הדרך הייחודית שלהם, גם כשהיא מאתגרת אותנו, אבל בו זמנית לא לחשוש לבטא את מה שאנחנו חושבים ומבינים. לא לחשוש לנקוט עמדה בבהירות, בכנות ובפתיחות.

====

אורי אשכנזי

מחינוך לחניכה

bottom of page