סער בן ה-8 חווה קושי ליצור קשר עם חברים בבית ספר. הוא כמעט מבודד לגמרי. מרגיש דחוי. חווה חוסר ביטחון שגורם לו להסתגר ובכך מבודד את עצמו עוד יותר. הניסיונות של אימו לשוחח איתו על כך נדחים על הסף. הוא מרגיש שהיא "חופרת" לו וזה מכעיס אותו. הוא עונה בקצרה על שאלות, אומר ש"הכל בסדר" ורוצה רק להיות מול המסך ושיעזבו אותו בשקט.
כשהוא נכנס לחדר, אני רואה את העצב בעיניו, חש אותו מסוגר.
"עצור!" אני אומר לו... "אם תמשיך ללכת אתה שוקע בביצה טובענית..." סער קופא במקומו. משהו במבט שלו מתעורר. "איך אני יכול להתקדם?" הוא שואל אותי. ואני עונה: "האמת שאין לי מושג. יכול להיות שתצטרך להישאר שם לנצח. "הא-הא-הא", אני צוחק ברשעות מחויכת.
"רגע," הוא אומר, "יש לי יכולת ריחוף, לא?" "שיט," אני אומר. "קיוויתי שלא תזכור"... הוא מחייך (סוף-סוף!) בתחושת ניצחון ו"מרחף" למקומו לידי, ליד שולחן המשחק.
הדרך שלי ליצור קרבה עם סער ולפגוש את העולם הפנימי שלו היא דרך משחק. לשוחח באופן ישיר על הדברים זה מרתיע אותו. דרך הבחירות שהוא עושה במשחק אני לומד עוד על ההתמודדות שלו.
"חלפת על פני הביצה הטובענית והגעת לכפר," אני אומר לו. "אתה ממשיך בחיפושים אחרי הדרקון השחור. אני רוצה לדעת עם מי תצא לדרך.האם אתה יוצא לבד? האם תצא עם קבוצה? האם תיקח איתך חיה, חבר או מישהו שיעזור לך?"
"כלב." סער אומר. "אני רוצה שיבוא איתי כלב ושיהיה לו 'כח על' של נשיכה."
הבחירה של סער בכלב אינה מקרית – הוא מרגיש שהוא יכול לתת בו אמון. הכלב מייצג עבורו יצור נאמן ובטוח, ודרכו הוא מוצא חיבור ללא חשש מדחייה.
המשחק יוצר עבור סער מרחב בטוח, בו הוא יכול לחוות הצלחות, לבנות ביטחון עצמי ולפתח קשרים רגשיים בצורה הדרגתית. בתוך העולם הזה, דרך הדמויות והמצבים שאנחנו יוצרים יחד, סער יכול לבטא את רגשותיו ולחוות ניצחונות קטנים – מה שמסייע לו להתמודד בהדרגה עם תחושות הבדידות והדחייה שהוא חווה בחיים האמיתיים, בעולם שבו הוא מרגיש שליטה.
Comments