איתי בן ה-7, חווה קושי חברתי וקושי עם אמא שלו. איתי הוא ילד עם עולם פנימי עשיר מאוד, אבל יש לו קושי לתקשר. אימו מספרת לי שהוא חוזר מבית הספר ומספר לה על ההתרחשויות ולמרות שהיא מאוד רוצה ומנסה היא לא מצליח לעקוב אחרי התיאורים שלו. היא מרגישה שהיא הולכת לאיבוד בפרטים וכשהיא מנסה לעצור אותו או לשאול ולהבין, הוא חווה תסכול עצום ומתפרץ בזעם. זה קורה לו גם עם חבריו כשהם משחקים. ולאחרונה פחות רוצים לבוא אליו ולשחק איתו.
איתי ואני משחקים
אני: "הטרול מתקדם לעברנו באיטיות אך בעוצמה מפחידה, הוא רומס את הקרקע תחתיו בכל צעד, וריח של ריקבון עולה מכל גופו הבוצי. "אני משחק לוחם בשם בארק, שולף את חרבי וצועק לדמות של איתי: "אנחנו חייבים להרחיק אותו מפה לפני שיהיה מאוחר מדי!"
איתי משחק את אלדריק, מכשף צעיר, כסוף שיער, המתמחה בכישופים מלאי אפקטים. "אני מכין כישוף," איתי אומר לי. "אני, אלדריק המכשף הגדול, מזמן את הרוח הקרה ביותר מההר הגבוה ביותר! כן, הר שבו אפילו הדרקונים רועדים מקור! ענני שלג מגיעים עכשיו מהשמיים, ונאספים סביבי! הם מתערבלים סביב המקל שלי כמו מערבולת ענקית.""ברגע הזה, אני יוצר כדור קרח ענקי – לא סתם קרח, אלא קרח קסום..."
אני: "אלדריק! הטרול ממש פה! קדימה, תעשה משהו!"
איתי: "לא סתם קרח, אלא קרח קסום, שמבריק בכל צבעי הקשת! הוא מסתובב במהירות כל כך גבוהה שאפשר לשמוע את השריקה שלו באוזניים! ואני מוסיף לו קרני חניתות של קרח חדות כמו שיני כריש... לא! יותר חדות משיני כריש!.."
אני: "הטרול מגיע ממש אלי מניף את הנבוט שלו כדי לחבוט בי. אני נחבט קלות אך מצליח להתחמק. עכשיו אני שרוע על הרצפה והטרול מניף את הנבוט שלו כדי להביס אותי."
איתי: "הקרח מסתובב סביבי עם השיניים החדות האלה. אני מסובב אותם במהירות על, הכל בעזרת מטה הקסמים שלי..."
אני: "אלדריק, מה יש לך? אני חייב שתבוא לעזור לי!"
איתי ממשיך: "זה לא סתם קרח, זה הקרח המיוחד עם ה....."
אני: "אלדריק!! די כבר עם התכנונים האלה, אתה לא רואה שהוא מוחץ אותי?"
ופתאום באחת איתי דוחף את שולחן המשחק בבעיטה וצועק: "אוף!אני לא יכול ככה!!אתה כל הזמן הורס לי הכל!!"
לרגע שנינו קפואים, מסתכלים על כלי המשחק המפוזרים על הרצפה.אני אומר לאיתי: "הפרעתי לך לעשות את הקסם שלך."
איתי: "כן, כשאני מתחיל קסם אני חייב לעשות אותו ממש טוב אחרת הוא לא יעבוד.זה לא כיף ככה."
אני: "נכון, זה ממש היה לא כיף, אבל איתי, בארק היה ממש בסכנה, הוא לא יכל לחכות עד שאלדריק יסיים. הטרול כמעט מחץ אותו."
איתי: "אני התכוונתי להציל אותך. הקסם שלי היה מביס את הטרול והיינו מנצחים. אתה לא נתת לי לעשות את הקסם."
אני: "נכון, אני הפרעתי לך להשלים את הקסם."
איתי: "יש לי קסמים ממש מעולים. אם לא היית מפריע לי הייתי מנצח את הטרול. אני הייתי מנצח אותו."
אני: "איתי אני מאמין לך. אתה יכולת לנצח את הטרול. אבל אנחנו לומדים שנינו לשחק יחד.בארק הרגיש שאלדריק לא מתייחס אליו. הוא הרגיש כאילו לא אכפת לאלדריק ממנו בכלל."
איתי: "מה פתאום, אני התכוונתי להציל אותו. בגלל זה עשיתי את הקסם הכי טוב שלי."
אני: "אבל לא אמרתי לי כלום, בארק לא ידע מה קורה. זה היה מאוד מלחיץ כשהטרול תוקף ככה. אם הייתי יודע מה אתה מתכנן, אם היית אומר לי אפילו: בארק, אל תדאג! אני מיד מחסל אותו, תחזיק מעמד רק עוד רגע... אז הייתי מרגיש אחרת. אתה מבין?"
איתי משתהה לרגע, מרים את כלי המשחק מהרצפה ושואל: "אנחנו יכולים להמשיך לשחק?"
איתי הוא ילד עם עולם פנימי מדהים.
ממש ילד מחונן. בשום צורה אני לא רוצה להגביל את יכולות התיאור וההפשטה שלו. להיפך. אבל ההתרחשויות החברתיות משאירות את מי שלידו לבד. ואז הוא בעצמו נשאר לבד.
המטרה שלי בטיפול היא לעזור לו לפתח את היכולות המדהימות שלו, תוך כדי שהוא לומד לתקשר עם מי שלידו. משחק הדמיון עוזר לי לעשות את החקירה והלמידה הזו באופן שנוגע בו ויתקבל בתוכו.
הסיפורים שאני כותב נכתבים בהשראת מפגשים מהקליניקה, אך כל הפרטים שונו כדי לשמור על פרטיותם של הילדים והמשפחות המגיעים אלי. כך, הסיפורים אינם משקפים מקרה מסוים, אלא תובנות מתוך עבודתי.
Comments