סלחנות
בעיקר לעצמנו.
לקבל את האנושיות שלנו.
את הטעויות, הכעסים והריחוק.
דווקא סלחנות כלפי הריחוק מאפשרת קירבה.
סלחנות כלפי הילדים מתאפשרת כשזוכרים שכל התנהגות של הילד היא ביטוי של צורך שלו.
אמון
לסמוך על הילד, על הקצב שלו.
לבטוח בדרך בה הוא נע.
לא להשוות אותו. לשחרר ציפיות.
לקבל אותו כפי שהוא. יחיד ומיוחד.
את החששות אפשר להחליף בסקרנות.
נוכחות והקשבה
להסתכל לו בעיניים. לפחות פעם ביום. בלי למהר לכלים בכיור, או לפייסבוק.
לשאול אותו (בקול או בלב) מה שלומו.
לעצור להסתכל עליה משחקת, מציירת.
לשאוף פנימה את הילדיות שלהם.
כתיבת תגובה