קבלת החלטות – האשליה והאמת העמוקה

אני מסתכל על הילדים בגן של עלמה מקבלים החלטות:
מה לשחק? בבובה או בקוביות?
הם לא חושבים יותר מדי, לא מחפשים תשובות מבחוץ
הם כן מתבוננים, מאפשרים לתשובה לבוא מבפנים ופועלים
דבר נוסף: הכוח המניע הגדול ביותר עבורם הוא ההנאה. מה כיף לעשות עכשיו? דבר שגורם לכך שכל עשייה שלהם מלאה עניין ותשוקה.
בהחלט אפשרי שאחרי חמש דקות הבובה כבר לא רלוונטית. הם יעברו לקוביות בלי רגע אחד של מחשבה בסגנון: "איזו טעות עשיתי!" פשוט ממשיכים הלאה מתוך ידיעה של מה נכון.
משהו מתערער במקום היודע הזה כשאנו גדלים.
פתאום אנחנו צריכים תשובות מבחוץ, אנחנו מעבירים את המשקל מהבטן, המקום של האינטואיציה והידע העמוק אל הראש, ההיגיון הצורך האשלייתי בביטחון בידע אובייקטיבי.
וכמובן הרבה פחות חשוב מה כיף, הרבה יותר חשוב מה יעיל ושימושי.
ברור ההחלטות שלנו הרבה יותר דרמטיות, כבדות משקל…
הרי אי אפשר להשוות החלטה על עזיבת מקום עבודה, בחירת גן לילד, או איזה מצלמה לקנות לבחירת משחק, נכון?
האם זה באמת נכון?
וגם אם זה נכון, מה שיוצא זה שבגלל הדרמטיות אנחנו נוטשים יכולת מדהימה שיש לנו שיש בה בהירות, ידע ביטחון לטובת דרך מבלבלת המניעה אותנו במעגלים ובתחושה אשלייתית של ביטחון, כשבעצם אנחנו מנותקים ממקור הידע האמיתי שלנו.
כל כך הרבה לומדים בבית ספר לעבוד מהראש, לקבל עוד ועוד ביטחון ביכולת שלנו לנתח, להוכיח לפי צלע זוית צלע, הבנת הנקרא, ועוד ועוד דברים באמת חשובים.
כל כך מעט לומדים להתחבר לנשמה של הדברים, לרוח שלהם, לנשמה שלנו…
אני לומד מחדש. גם על ידי התבוננות בעלמה, ממנה אני מקבל השראה.
וגם בעזרת הנשימה. הנשימה היא הדרך שלי להתחבר פנימה אל הלב, אל הבהירות, אל הידע העמוק של מה נכון, אל התשוקה וההנאה.

תגובות

תגובות

נשלח ב הורות
2 comments on “קבלת החלטות – האשליה והאמת העמוקה
  1. מאת דוקי כהן:

    הי אורי, אני אוהבת לקרוא ולשמוע את הדעות שלך וההתייחסות שלך, נורא אשמח – אם פעם יצא לנו גם להיפגש. אני חושבת שיש לנו הרבה מה לשוחח.

  2. מאת oria:

    הי דוקי,
    תודה !
    אשמח לפגוש אותך
    אורי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

סדנאות להורים בגישת "מחינוך לחניכה"

הרגע עם הילד שלכם שאתם לא רוצים לפספס…

לקבלת המדריך:

 

איזה מין ילד – רחלי בהרל

רגע אני כאן, ורגע אני שם
רגע לבד, ורגע כולם
רגע פוחד, ואז מתגבר
רגע חייב, ואז מוותר
רגע יודע, רגע שואל
רגע בוכה, וכבר צוהל
רגע אור – רגע צל.
אני כל הזמן מתחלף, אני המון דברים,
אז למה אמרת רק "חולמני" ביום הורים?


את לא צריכה להסביר לי או לדבר דיבורים,
רק תשבי איתי ביחד, ונקשיב לצרצרים.
{רחל בהרל}