מחשבות יוצרות זוגיות

בשבוע שעבר הלך לנו המנוע באוטו והבנו שזה זמן להיפרד ממנו ולרכוש אחד חדש. התחלנו לחפש וכל רכב שמצאנו היה או יקר מדי, או שלא באמת שימח אותנו לקנות אותו. אז השתהינו עם הקניה עוד ועוד. קצת היינו עם רכב שכור, לאחר מכן עם רכב של חברים ואז אתמול בבוקר פתאום מצאנו את עצמנו בלי רכב בכלל.

בבוקר קמתי ועשיתי טיול לים וחשבתי לעצמי איך נסתדר היום, כנראה שהאישה שלי תצטרך לקחת את הילדים בבוקר ברגל לבית ספר ולא תהיה דרך לנסוע לקנות דברים שצריך. חשבתי שאולי היא תאמר, או תרמוז, או תחשוב שזה בגללי. שאם הייתי מרוויח יותר כסף היינו יכולים לקנות רכב חדש וכיפי. ומיד התחלתי להתווכח איתה בראש ולהראות לה שזה בכלל לא אשמתי והתחלתי לכעוס עליה ולהתווכח איתה בראש. כעסתי על הדורשנות שלה ממני. על האשמה.

נכנסתי הבייתה ועדיין כולם ישנים. הסתכלתי עליה, על האישה שאיתי, ישנה לה במיטה, יפה ותמימה, בכלל לא מודעת לזה שאני רב איתה. בכלל לא חושבת עלי מחשבות רעות.

פתאום הבנתי שאני מרגיש וחושב שהיא מאשימה אותי, אבל זה לגמרי רעיון שלי. הבנתי שזה קול של אשמה בתוכי, זו דורשנות וציפיות שלי מעצמי, שמשום מה נח לי להלביש אותם עליה.
התישבתי על הספה ונשמתי לרגשות האלה שעולים בי. והפעם דמינתי שהאישה שלי מחבקת אותי ואוהבת אותי וזה מיד יצר בתוכי תחושה נעימה של קרבה אליה.

נשמתי עוד כמה נשימות ושחררתי. והינה היא מתעוררת ואני ניגש אליה, מחבק אותה ואומר לה תודה שאת טובה אלי גם בימים מאתגרים. היא מסתכלת עלי במבט מופתע ואומרת- "באהבה".

תגובות

תגובות