מה עושים כשהילד… ארבעה מצבי תודעה

לעיתים קרובות עולה השאלה: מה אני עושה כשהילד…

מה עושים כשהילדים רבים כל הזמן?

מה עושים כשהילד לא רוצה להכין שיעורים? כשהילדה מרביצה?

מה עושים כשהוא מציק לאחותו?

בעיני השאלה מה עושים היא לא ממש אפקטיבית.

הסיבה לכך היא שהרבה פעמים אותה פעולה יכולה לתת תוצאות הפוכות בתלות במה שקורה בתוכנו והאופן בו אנו ניגשים לילדים.

לכן השאלה היותר מעניינת היא מה קורה איתנו בפנים, מה מצב ההוויה שלנו.

אני מבחין בהקשר זה בין ארבעה מצבי תודעה:

קבלה, אמונה, פחד וציפייה

קבלה

אני מסכים לקבל את הילד והמצב כפי שהוא. אין לי צורך שהדברים ישתנו.

אני יודע שהדברים עכשיו הם בדיוק כפי שהם אמורים להיות.

אמונה

אני מאמין ויודע שהדברים יסתדרו לטובה.

סומך על הילד שיפיק את המיטב מהסיטואציה, יקבל מכל התרחשות את מה שהוא צריך, ידע לבחור בין טוב לרע.

אני סומך על עצמי שאתמוך בו ואנחה אותו כשיצטרך ללא צורך במאבק.

פחד

אני מבוהל, פוחד שמשהו רע יקרה.

לא סומך על עצמי ולא על הילד.

אם הוא לא ילמד…

אם הוא יאכל יותר מדי…

ציפייה

הילד צריך…

הוא צריך להשתנות.

הסיטואציה צריכה להשתנות.

הוא צריך ללמוד. צריך ללמד אותו. אחרת…

הוא צריך להתייחס יפה לאחותו.

היא צריכה להסתפק במועט.

אני מתייחס באמפתיה לכל ארבעת המצבים.

לא מדרג ולא נותן ציונים.

יחד עם זאת ברור שיש שניים פתוחים ושניים סגורים.

נניח שהילד שלי מבקש שוקולד באופן אובססיבי.

האם אני מוכן לקבל אותו ככה כפי שהוא?

האם אני צריך שהוא ישתנה, יפסיק להיות זקוק לשוקולד?

האם אני מאמין בו, בנתיב בו הוא נע, בנתיב בו שנינו נעים, שנוכל למצוא איזון בקצב המתאים וללא מאבק?

או שאני חרד:

אם אתן לו שוקולד יהרסו לו השיניים, הוא ישמין.

אם אמנע ממנו הוא יחווה חוסר וחסך.

כשאני פתוח בוטח ומאמין אוכל לפעמים להרשות, לפעמים לומר לא.

הדבר החשוב הוא, שזה לא יגרום לי להתרחק ממנו ומעצמי.

לא אחווה ביקורת או רגשות אשם.

כשאני בציפייה וביקורת, גם אם ארשה וגם אם לא אחוש אשמה וריחוק.

לכן כשאני בציפייה וביקורת, הדבר הנכון לעשות הוא להעביר את תשומת הלב מהבעיה שיש כביכול עם הילד אלי.

אני זה שזקוק כרגע לתשומת לב.

אני יכול לתת לכך מענה ע"י טיול לים, שיחה עם מישהו תומך, משחק כדורסל, שעתיים שינה או כל דרך שהיא אפקטיבית עבורי, אבל התשובה לא תהיה בפעולה שאני עושה כלפי הילד, אלא בקבלה פשוטה של העובדה שאני כרגע לא במצב של נתינה אלא המצב של הזדקקות.

תגובות

תגובות

נשלח ב הורות
One comment on “מה עושים כשהילד… ארבעה מצבי תודעה
  1. מאת משה:

    אהבתי
    אתה גם כותב באופן בהיר, אך בסוף נתת דוגמא על השוקולד. נראה לי יותר מלמד לתת דוגמא ממקרה יותר קשה כמו המכות בין האחים וכדומה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

סדנאות להורים בגישת "מחינוך לחניכה"

הרגע עם הילד שלכם שאתם לא רוצים לפספס…

לקבלת המדריך:

 

איזה מין ילד – רחלי בהרל

רגע אני כאן, ורגע אני שם
רגע לבד, ורגע כולם
רגע פוחד, ואז מתגבר
רגע חייב, ואז מוותר
רגע יודע, רגע שואל
רגע בוכה, וכבר צוהל
רגע אור – רגע צל.
אני כל הזמן מתחלף, אני המון דברים,
אז למה אמרת רק "חולמני" ביום הורים?


את לא צריכה להסביר לי או לדבר דיבורים,
רק תשבי איתי ביחד, ונקשיב לצרצרים.
{רחל בהרל}