חניכה לעצמאות

הבת שלי היא ילדה יצירתית באופן מיוחד. היא מציירת, מדביקה, תופרת ובזמן האחרון החלה להמציא דגמים, מכשירים ומכונות.

השבוע באחד הימים, כשהייתי בהפסקה בין פגישות, עליתי מהסטודיו לשתות קפה עם האישה שלי. מאוד רציתי לשוחח איתה. היה לנו משהו חשוב לדבר עליו וגם רציתי שנהיה קצת יחד שנינו.

והינה, איך שאנחנו מתיישבים, הבת שלי מגיעה עם שרטוט חדש: מכונת שתייה. יש את כל הפרטים. תרשים מפורט ורשימת מצרכים. ובעיקר אמירה ברורה: מתחילים עכשיו. והעיניים שלה נוצצות, כולה מלאת התלהבות. והיא כולה ציפייה ושאלה: מי עוזר לי?

ואני רואה אותה ויודע כמה זה משמעותי לה. כמה חשוב שהיא תוכל לבטא את היצירתיות שלה. אבל בתוכי כיווץ. לא בא לי. אין לי את הפניות כרגע. אני רוצה הפסקה. רוצה לשוחח עם הדר. אין לי ממש זמן להתעמק בזה וגם לא פניות רגשית. ואני מסביר את זה לבת שלי: אני לא יכול עכשיו. בסוף השבוע אהיה פנוי ואעזור לך בשמחה. עכשיו אני לא פנוי.

אבל היא כל כולה רוח יצירתית שממלאת אותה ברגע זה. סוף השבוע מבחינתה הוא מעבר לאופק. היא חייבת ליצור את המכונה עכשיו. ואני רואה אותה ומרגיש שאני עוצר את רוח היצירה שלה. ומרגיש רע עם זה. וככל שהיא עושה נסיונות נוספים ומכרכרת סביבנו חוסר הסבלנות שלי גדל. אני מרגיש שהיא ממש דורשנית ולא רואה אותי. עד שעולה בי כעס ואני צועק: די! תפסיקי! את לא שומעת?! אני אומר לך, אני לא יכול עכשיו.

עכשיו היא מבינה. מסתובבת והולכת ואני מרגיש כיווץ וצער על כך שכעסתי עליה ועל כך שלא התפניתי אליה. שאכזבתי אותה.

החלטתי לעבוד עם כלי מתוך הגישה אותה אני מפתח "מחינוך לחניכה". ולשאול את עצמי ארבע שאלות:

1: עם מה הקושי  מפגיש אותי?

דורשנות כלפי ,תחושה שלא רואים אותי

2: מה הרגש שעולה בי?

כעס.  תראי אותי! תקשיבי לי!

3: מה השיעור שלי במסע חניכה זה?

אני רואה אותי. אני מקשיב לי.

4: מה הערך שהייתי רוצה להעביר לבת שלי?

למרות שאני אוהב אותך הכי בעולם ורוצה להיות בשבילך תמיד-תמיד, לא תמיד אני פנוי. כשאני לא – זו הזמנה עבורך להמשיך את היצירה ולמצוא מתוכך את המשאבים. יש לך בתוכך את היכולת ליצור כל מה שאת רוצה.

 

===

אנחנו רוצים להיות הורים מושלמים וזה לא עובד לנו. אבל דווקא הקשיים או רגעים של חוסר שלמות לכאורה, יוצרים פתחים דרכם גם אנחנו וגם הילדים שלנו יכולים לצמוח. דווקא חוסר הפניות שלי ברגע מסוים יכול להעצים את הבת שלי וגם אותי.

מסע כזה, בו אני מסכים לפגוש באמת את מה שעולה בי ומתוך המפגש הפנימי לפגוש את הילדה שלי הוא התחלה של מסע חניכה משותף.

בתמונות: דברים שקורים דווקא כשאני עסוק

 

 

 

 

תגובות

תגובות