התמודדות עם כעס

כשאני כותב פה באתר אני כותב גם בתור אורי המטפל המעמיק שיודע, שתומך ומלמד אחרים אבל גם בתור אורי שנע במסע שלו בחיים ונופל שוב ושוב, טועה וזקוק לתמיכה. שני המקומות האלה שבי תומכים זה בזה וחיוניים לי בחיים ומתקיימים באופן מיוחד בפוסט הזה. המקום בתוכי שטועה, נופל, חווה כעס, עוזר לי לחוות באופן אנושי וקרוב את הנושאים שאני רוצה ללמד ולתמוך בהם. עוזר לי לבדוק באופן אישי וקרוב האם מה שאני מציע באמת עובד.

בהמשך אפרט שלושה עקרונות המאפשרים לי התמודדות עמוקה ומעצימה עם כעס.

 המקור

בלב של כל כעס יש צורך שלא נענה. וקיימת אמונה שאם לא אפעל באופן אגרסיבי, או אלים, הוא לא יקבל מענה.

הכעס קיים בי. אני יכול לדחוק אותו, לנסות לגרש אותו, להתמיר אותו, כל זה לא ישנה את האמת: הכעס הוא רגש שקיים בי.

שמתי לב לכמה דברים שקורים כשהוא מתעורר בי:

הראשון: הוא משתלט. לא נותן מקום לשום דבר אחר.

השני: אני כועס על… תמיד יש מישהו אחר

השלישי: יש "אפטר פרטי". כשהכעס חולף מגיעה תחושת אשמה, או ביקורת.

 כל אחת מהתופעות האלה היא מאוד משמעותית, יש לה סיבה טובה אבל גם פתח המאפשר צמיחה.

מכל אחת מתופעות אלה נובע עיקרון המאפשר צמיחה:

 עיקרון ראשון: הכעס הוא לגיטימי ואף רצוי

הכעס משתלט. לא נותן מקום לשום דבר אחר. ברור! מה אתה היית עושה אם היו אומרים לך: אתה? לא. זוז הצידה. נתמיר אותך…

בפרט הכעס הוא לעיתים קרובות ביטוי של הצ'אקרה השלישית, כלומר הרצון להיות, שיראו אותי שיעריכו אותי וכו… ולכן ביטול או דחיקה שלו מעוררים אותו עוד, גם אם באופן סמוי.
העיקרון הראשון הכול כך טריוויאלי אבל לא פשוט ליישום. הוא אומר בפשטות:

עכשיו אני כועס

זה מה שיש. זה מי שאני כרגע. עובדה. וטוב שכך.

שאיפה נשיפה. לא להתמיר. לא לדחוק. לכעוס.

עיקרון שני: אחריות מלאה

אני כועס על… הוא הכעיס אותי. וזה נכון. מה שהוא עשה באמת בלתי נסבל!

מצד שני זה רק גפרור שפגש את חומר הנפץ שבתוכי.

יש את הסיפור על אדם ששט בסירה בשלווה כשלפתע הסירה מזדעזעת מהתנגשות של סירה אחרת שנכנסה בו.

כשהוא מזדקף לראות מי זה החצוף חסר האחריות בסירה השנייה הוא רואה שהיא ריקה.

הנקודה המשמעותית היא, שכאני מרוקן את הסירה המתנגשת אני מאפשר לעצמי לטפל בכעס באופן עמוק ומשמעותי בהרבה. האמירה: "זה בגללו" משאירה אותי חלש, קורבן ורחוק מהמקור האמיתי של הכעס שנמצא בי. כשאני אומר "הכעס התעורר בי, נפגעתי", אני לוקח אחריות ואז:

 א- אני יכול לבטא את הכעס באופן מלא יותר.

 ב- בכך שאני מעביר את האחריות אלי אני כבר לא קורבן אלא יש לי אפשרות בחירה.

 עיקרון שלישי: סליחה והודיה

 אני כועס כי אני בנאדם. אני ראוי לסליחה. מותר לי לכעוס ואני סולח לעצמי.

 אני מודה לאלוהים וליקום על האפשרות לחוש רגש לגיטימי ועל כך שהביאו את הסיטואציה הזו, שאפשרו לי להתרחב בתוכה, ללמוד ממנה. אני מבין שאני כועס כי יש בי בקשות וצרכים שלא נענו ומקומות פגיעים, מודה על האפשרות לראות זאת ושוב סולח לעצמי מראש.

 

תגובות

תגובות

נשלח ב הורות, טיפול אישי, סדנאות עם התגית:
2 comments on “התמודדות עם כעס
  1. תודה!
    איזה יופי כתוב
    ומנוסח
    ובהיר
    ומשקיט
    ומסביר ברהיטות
    את הכל
    שנה טובה!

  2. מאת oria:

    תודה לך אורית!
    שנה טובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

סדנאות להורים בגישת "מחינוך לחניכה"

הרגע עם הילד שלכם שאתם לא רוצים לפספס…

לקבלת המדריך:

 

סדנה מעשית בנושא עבודה עם כעס

השאר פרטים ואעדכן אותך על פתיחת הסדנה הקרובה:

מהות

הדרך שלי היא פנימה
להסכים לחוות בעוצמה כל רגע ורגע,
ולהסכים לחיות במציאות.
אני מפנה קשב פנימה אל הלב והוא מראה לי את הדרך אל עצמי

הבסיס לעבודה שלי הוא המפגש
מפגש שיש בו הסכמה משותפת להתרחב ולגדול מתוך התבוננות וקבלה.

מאמרים בנושא טיפול אישי

איזה מין ילד – רחלי בהרל

רגע אני כאן, ורגע אני שם
רגע לבד, ורגע כולם
רגע פוחד, ואז מתגבר
רגע חייב, ואז מוותר
רגע יודע, רגע שואל
רגע בוכה, וכבר צוהל
רגע אור – רגע צל.
אני כל הזמן מתחלף, אני המון דברים,
אז למה אמרת רק "חולמני" ביום הורים?


את לא צריכה להסביר לי או לדבר דיבורים,
רק תשבי איתי ביחד, ונקשיב לצרצרים.
{רחל בהרל}